1896 - 1978
בת חיה ונחום מיטלמן
אימא נולדה בעיר קנטופ באוקראינה. אביה נחשב לתלמיד חכם ושומר מצוות, אך במקביל התעניין באסטרולוגיה ובמדעים ודאג שילדיו ילמדו לימודים כלליים ואקדמאים. כיוון שבבתי הספר למדו גם בשבתות רכשו הילדים את השכלתם החילונית בלימודים אקסטרניים, כדי למנוע חילול שבת.
אימא הייתה הבת הצעירה בין ששת הילדים, למדה וסיימה כרוקחת. אביה הצטרף לתנועה הציונית והבין שהפיתרון ליהודים הוא ארץ ישראל. שליחים שהגיעו מהארץ לא התקשו לשכנעו לרכוש אדמות בפלשתינה, חלקת אדמה ליד פתח-תקווה וחלקה בחורן (כיום בסוריה). הוריה של אימא לא הגשימו את חלומם לעלות לארץ והם ניפטרו באוקראינה.
אימא הכירה את אבא כשהגיע לבקר את דודתו בעיר של אימא. הם נישאו ועלו לארץ. מכאן מישתלב סיפורה עם סיפורו של אבא. עברו כמה שנים עד שהצליחו להישתלב ולממש את הציונות למעשה. כשעלו להתיישבות במושב צופית ב- 1933 יכלה אימא לחזור לאהבתה הישנה – רוקחת. כשנפתחה המרפאה בצופית השלימה את הכשרתה כאחות והחלה לעבוד במרפאה, ששירתה את צופית ויישובי הסביבה. אצל אימא לא היו שעות עבודה. היא הייתה קשובה לבעיות של החברים ותמיד נענתה בהגשת עזרה.
בתקופת המאורעות ובמלחמת העצמאות הייתה אימא אחראית למערך הרפואי באיזור. היא הדריכה בעזרה ראשונה ולוותה את הניפגעים ביחד עם ד''ר אפשטיין לבית-החולים.
כשפרשה אימא לגילמאות זכתה לברכות מכל שכבות הציבור. נגעה לליבה במיוחד מתנת הדור הראשון- אלבום ובו תמונותיהם כילדים. להלן ציטוט:
לאהובה גרייבר היקרה / אנחנו בני טיפוחייך אשר שקלת מדדת / והדרכת את אימותינו לגדל אותנו. / מאחלים לך בריאות ואריכות ימים. / שתזכי לראות אותנו הבנים בונים / במושב ובבניין הארץ.
אימא זכתה לראות בהתרחבות משפחתה, בנות נשואות, נכדים וגם נינה.
אימא ניפטרה שלושים שנה לאחר אבא ונקברה לידו בבית העלמין בצופית.
בנותיה: רות הלוי ותמר קרן