1912 - 1988

בת חוה וזאב שווינסקי
שרה נולדה בחג השבועות 5.6.1912 בעיירה קוברין שבפולין, להוריה חוה וזאב שווינסקי ונפטרה
ב 5.10.1988. היא הייתה בת בכורה במשפחה ציונית מבוססת שבה 3 בנות ובן. שרה למדה בבי''ס ''תרבות'' וכנערה הצטרפה לתנועת ה''בונד'' ואחר כך לתנועת השומר הצעיר. היא עלתה ארצה עם קבוצת ההכשרה שלה בשנת 1935 והייתה ממקימי קיבוץ נגבה. כל בני משפחתה נספו בשואה והיא נותרה יחידה שריד למשפחתה. כאשר עזבה את הקיבוץ, החלה לעבוד במטבח הפועלים, שם פגשה את משה ולאחר זמן קצר נישאו והיא הצטרפה אליו למושב צופית וביחד הקימו משפחה.
בצד ניהול הבית וגידול המשפחה נטלה שרה תפקיד פעיל ושותפות מלאה בעבודה במשק ובפרדסים לצדו של משה. ביתה היה חם ופתוח לכולם: תחילה, התאכסנו וסעדו בביתה הנוטרים והרופאים; בהמשך, התקבצו ובאו קרובים ומכרים ניצולי מלחמת העולם השניה והיא העניקה להם פינה חמה, עזרה ותמכה בהם עד להיקלטותם והתרווחותם בארץ. היא טיפלה שנים במסירות בחמותה ואימצה לחיקה כל נצרך. בנדיבותה ובחום ליבה הצליחה לתת לאורחיה הרבים את ההרגשה שהם חלק ממשפחתה ורצויים בביתה. היא הייתה עקרת בית יעילה וזריזה והפיקה ממטבחה מאכלים שריחם וטעמם מלווה אותנו גם היום. היא הצטיינה באומץ, תושייה ותבונה ולא איבדה את עשתונותיה כאשר מסתננים הציתו בלילה את הצריף, בעת שמשה היה בשמירה והיא שהתה בו לבדה עם שולמית.

אמא זכורה לנו כאישה פעלתנית, חברותית, מעורה ואכפתית. היא הייתה מעורבת בנעשה במושב ובחברה הישראלית. היא הרבתה לקרוא, ללכת להרצאות ולכנסים. היא נהנתה להתנדב והייתה שנים פעילה ארגון ''י.ע.ל'' (יד עזר לחולה) בבית חולים ''מאיר''. היא אהבה לטייל ברחבי הארץ, ללמוד ולהרחיב את אפיקי ההתעניינות שלה. תמיד שאפה להתקדם ולהתפתח. יותר מכל, אמא זכורה לנו בתבונתה, בעצותיה הנבונות, במילותיה המרגיעות ובמחמאות החמות שהרעיפה עלינו. היא תמיד השכילה למצוא ולחלוק עם אחרים את המילים, העצות והפעולות המתאימות בזמן ובמקום הנכון, ורבים תמיד חיפשו את קירבתה וחברותה.
בגיל 62 חלתה באופן פתאומי במחלה קשה ורותקה לכסא גלגלים. אלא שמגבלותיה הפיזיות אף הדגישו את גדולתה וחוסנה הנפשי והרוחני. היא לא חדלה להמשיך ללמוד ולהתפתח ואף הרחיבה את שטחי התעניינותה לתחומים חדשים. עד יום מותה הייתה אמא עבורנו אשת חייל אמיתית, עוגן למשפחתה ולחבריה ואנחנו זוכרים אותה בגעגועים, בהערצה ובאהבה.